בנם של עדי ואבי. נולד ביום ג' בחשוון תשס"ב (20.10.2001) בקריית אתא. אח צעיר לעידן.

איתי, ילד חם, טוב לב, חכם עם קסם שובה לב ואהוב על כולם, גדל בקריית אתא. את לימודיו החל בבית הספר היסודי בקיבוץ אפק הסמוך ליישוב, בכיתה ה' עבר לבית הספר "גבעת רם" בקריית אתא כדי ללמוד ליד חבריו. סיים את לימודיו בהצלחה בתיכון "רוגוזין".

נולד כילד ג'ינג'י, סיפרו אוהביו, חיצונית וגם באופי. מגיל צעיר היה מצחיק וחברותי. בורך בחוש הומור מדהים, הצליח לחקות אנשים שהכיר באופן מושלם. הוריו קראו לו בחיבה "תותיק". לימים החלו חבריו לקרוא לו "מנגו", והכינוי דבק בו.

ילד של אהבה - אמר שהמשפחה היא הכוח שלו, הקשרים בינו לאביו, אימו ואחותו היו קרובים וחמים במיוחד. אהב מאוד להעניק חום ואהבה, את בני משפחתו חיבק בכל הזדמנות. גם את חבריו חיבק ונישק, קרא להם "השותפים שלי".

כך כתב בברכת יום הולדת לאביו: "אני אוהב אותך מאוד, אתה באמת המודל לחיקוי שלי בחיים ותמיד אקשיב לעצות שאתה נותן לי. כל יום אני לומד ממך דבר חדש... יש בך הכול, הומור, אהבה גדולה למשפחה, עזרה לכולם, והכי חשוב הצניעות הגדולה שלך. אין ספק שצריך לדעת למי להיוולד". איתי תכנן להצטרף ביזמות לאביו, שעיסוקו בעיצוב רכב ויזם בנייה, אחרי השירות הצבאי. בלימודיו ובהכנה לבחינות הבגרות שמח להיעזר באימו המורה, והם היו מחוברים אחד לשני.

בברכת יום הולדת לאימו כתב: "אני באמת לא יודע מה עוד אפשר לאחל לאשה מקסימה כמוך... אין ספק שאת האדם הכי משמעותי בחיי, אז אני גם מאחל לעצמי עוד אלפי שנים אתך מלאים בצחוקים עם עידן ואבא ורגעים מאושרים כמו עכשיו שאני הכי מתרגש לכתוב לך ברכה בעולם, אני לא מסוגל לדמיין את עצמי חי דקה בלעדייך, את כל החיים שלי, אני מאחל לנו עוד המון רגעים של לימודים אחרי הצהריים ביחד, את האישה הכי טובה שאני מכיר, כמה נתינה לכולם... אני מאחל שהחיוך היפה שלך לא ירד לך בחיים מהפנים, אין ספק שאני אדם יותר טוב בזכותך ואני מסתכל עלייך ורוצה שכך תיראה אשתי לעתיד, אני אוהב אותך הכי בעולם אימא שלי אהובה".

עם אחותו הגדולה פיתח קשר קרוב ואוהב. השניים נהגו לבלות יחד, ועידן סיפרה על הקשר המיוחד ביניהם ועל כך שמלבד היותם אחים הם תמיד היו חברים הכי טובים: "איתי היה אדם שנמצא שם בשבילך באופן הכי טהור ואמיתי... עם כמה שהיה מצחיק ידע להיות גם רגיש ועמוק. תמיד ידע לומר את המילה הנכונה ברגע הנכון, נכנס ללב של כל אדם שפגש בצורה הכי אמתית וקלילה שיש... הוא היה החבר הכי טוב שלי והאדם הכי קרוב אליי. הוא היחיד שהכיר אותי בכל המצבים, תמיד סיפרתי לו את כל הסודות שלי ואהבתי להתייעץ אתו. הדעה שלו תמיד הייתה הכי חשובה לי כי ידעתי שהוא תמיד רוצה בטובתי ודואג לי , הקשר שלנו היה הכי מיוחד וקרוב שיש ואני מתגעגעת אליו בכל שנייה"

המשפחה הרבתה לטייל בכל העולם – מדי שנה, לעיתים אף יותר מפעם בשנה, נסעו לטיול משפחתי. אחרי שראה עולם, הדגישו בני המשפחה, המשיך להתלהב מביתו בקריית אתא. אהב מאוד את העיר, את סביבתו, ובעיקר אהב את החברים הרבים שלו. כשהיה בחטיבת הביניים ביקש לבנות בריכה בבית, מאז הִרבה לארח מסיבות בריכה לחבריו. לפני גיוסו פרסם ב"טיקטוק" סרטון שהכין עם חברתו, וזכה למאות אלפי צפיות. איתי פיתח קשר מיוחד עם ארבעה חברים קרובים, יחד הם נקראו "החמישייה החזקה". הם הרבו לבלות יחד, נהגו לשתף אחד את השני בדברים אינטימיים, והוא היה מוכר כאיש הסוד של כולם וכחבר נאמן בכל עת. לפני הגיוס לצבא נסעו יחד לטיול בחו"ל. "היינו חמישייה, בדיוק כמו אגרוף שאף אחד לא יכול לפרק", כתב חברו.

אהב חברה, ובעיקר בלט בסבלנותו לילדים. היה לו קסם שובה לב, סיפרו אוהביו, בקלות התחבר לילדים קטנים כמו גם למבוגרים. גילה רגישות לסביבה, למשל כשטיילו בחו"ל ראה איש מבוגר שישב לבד בצד, וביקש מאביו להזמין אותו לאכול יחד איתם.

"מעולם לא התאמצת להיות נאהב", כתב אביו, "פשוט היית עצמך. אמרת את דעתך גם אם זה סיבך אותך, היית כל כך ישר ואמיתי, לא אוהב צבועים אוהב 'דוגרי' – כנראה בגלל זה כל כך אהבו אותך הרבה אנשים. מה שהיה בלב היה בפה". הוסיף הדוד אודי: "ילד עם נשמה ענקית שגדל בבית עם כל כך הרבה אהבה מההורים שלו ומאחותו הגדולה. אתה ידעת מה קיבלת והפנמת, הפכת להיות אדם שיודע להחזיר את כל האהבה שהוא קיבל".

לאורך השנים עסק במגוון תחביבים, ופיתח אהבה מיוחדת לספורט הסקי. לקראת גיוסו נסע עם אביו ודודו לחופשת סקי.

בתיכון הכיר את עמית, ומקיץ 2019 הם היו זוג. עמית סיפרה שהקשר ביניהם היה טבעי וכייפי. הם קראו אחד לשני "גור" ו"גורה" ואהבתם פרחה. לא פעם בהיותו בחברתה ביקשו החברים לברר איפה איתי, ותשובתו הייתה - אצל אשתי. עמית סיפרה: "הייתה לנו שנה מושלמת, זכיתי בך ובנו, זכיתי לחוות אהבה גדולה וטובה, זכיתי שתבחר בי מכולן להיות אתך עד הרגע האחרון שלך. מילאת לי את הלב כל יום מחדש".

ביום 23.3.2020 התגייס לצה"ל, והחל טירונות בחטיבת "גולני", אליה ביקש להגיע בעקבות בני משפחתו. סיפר סגן-אלוף סיון, מפקד היחידה: "במהלך הטירונות הפגין איתי יכולות מקצועיות גבוהות ונבחר להיות קלע המחלקה. איתי היה חייל חרוץ ומסור, ניחן בסקרנות, בתושייה ובחוש הומור שסייע לו ולחבריו ברגעים קשים. איתי היה גולנצ'יק אמיתי, אדם שיש בו אהבת הארץ, צניעות ומקצועיות, ומעל הכול – רעות, שהייתה המאפיין הבולט שלו. אהב את חבריו, והם אהבו אותו אהבת אמת".

טוראי איתי סבן נפל בעת שירותו ביום ד' בתמוז תש"ף (26.6.2020). בן שמונה-עשרה וחצי בנפלו. הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בקריית אתא. הותיר אחריו הורים ואחות.

לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-טוראי.

אוהביו כתבו על מצבתו: "תותיק אהוב שלנו, מילאת את ליבנו. עיניך וחיוכך ילוו אותנו לעד".

ספדה אימו: "אני לא מבינה מה אני עושה בלעדיך. הדבר שאני הכי אוהבת בחיים זה להיות אימא שלך ושל עידני. אני חייבת אותך איתיוש שלי...

אני כל כך גאה להיות אימא שלך ותמיד הייתי. הסבת לי כל כך הרבה אושר ואהבה פשוט מעצם היותך אתה – הכי חם וחכם בעולם, הכי אמיתי ומצחיק עם לב ענק והכי שלי. תודה אהוב שלי על כל שנייה אתך... אני רוצה להאמין שאתה במקום טוב, שאתה שמח ומאושר ואוהב ונאהב כמו שרק אתה יודע, כדי שלא אדאג לך אהוב שלי... מבטיחה לנסות להעביר את האהבה שלך הלאה לאנשים, ואת האור והשמחה וההומור והטוב שהפצת".

ספד אביו: "אתה ועידני הייתם המטרה והייעוד שלי בחיים, לדאוג לכם שלא יחסר כלום, לאהוב אתכם שתדעו תמיד שאנחנו כאן בשבילכם בהכול. ועכשיו איבדתי חצי מהפיקדון שאלוהים נתן לי... איך אפשר להתרגל לחיים בלי הבן הקטן שלך. איך קמים מזה. איך אפשר להמשיך בחיים בלי חצי מהייעוד שלך...

אהוב שלי, אני כל כך גאה שזכיתי להיות אבא שלך ומבטיח לנסות ולשמור על הבנות הכי טוב שאפשר".

עידן, אחותו, כתבה באזכרת אחד-עשר חודשים לנפילת איתי: "אני רוצה שתדע כמה אתה חסר לי, כמה הכול הרבה פחות מצחיק בלעדיך, כמה קשה להתמודד כשברגע אחד הרגשתי מה זה לאבד את הדבר הכי יקר וטהור, כשהרגשתי שהמשפחה שלנו, המקום הכי בטוח שלי והאנשים הכי חשובים לי בעולם פשוט נשברים ופחדתי שלא נקום. אני מחפשת את המילים שיתארו את התחושות האלה, אבל אני לא חושבת שזה אפשרי...

בא לי לספר לך הכול, לדעת איך היית מתנהג במקומי, שתגלה לי מה המילה הנכונה להגיד עכשיו, שתעודד ותצחיק את ההורים. בא לי שתבוא אלי לחדר ותחבק אותי, אפילו בא לי שנריב על השירים באוטו. אני מתגעגעת אליך, לדעת שיש אותך, מישהו שתמיד פה בשבילי לא משנה מה, שמכיר אותי בכל המצבים הכי טוב מכולם. זה רק אתה וזה תמיד יישאר אתה. אני אוהבת אותך לנצח".

באזכרה אמרה אימו: "ממי שלי, אני מתגעגעת כל כך, עצובה וריקה עם חור עמוק וכואב. כל כך הייתי רוצה לדעת איפה אתה אהוב שלי.

אני רוצה לספר לך שאנחנו כן חיים ומתפקדים, ואוהבים אחד את השנייה כמו שהיית רוצה, והכי אוהבים לשבת יחד בגינה ולהיזכר בצחוקים שלנו ובביחד שלנו, ובבדיחות הכי טובות שלך ובכינויים המדויקים שלך. כל אחד מאתנו ממשיך גם לתפקד בתפקיד שלו וזה הזוי. אבא ממשיך לעבוד הרבה, עידני לומדת מה שרצתה, אני מלמדת - פשוט חיים אחרים, תותיק שלי, בלעדיך - ובכל דבר אתה כה נוכח וכה חסר... אני כל כך רוצה לדעת שטוב לך, שאתה מרגיש טוב, שאתה מאושר וזורח וצופה בנו ומחכה לנו - כי אנחנו חייבים להיפגש, אתה שומע?

ילד שלי, היו לנו 18 שנים, 8 חודשים ו-6 ימים הכי מדהימים אתך. זה חייב להימשך, בבקשה תחזור, זה פשוט לא יכול להיגמר ככה, זה לא הגיוני בשום צורה! אם תמצא פרצה, בבקשה תאותת, תסמן - אתה טוב בלחפש פרצות, חכם שלי. ועד אז תבטיח שתשמור על עצמך, גיבור שלי, ותחכה לנו אהובי".

עמית, בת הזוג, ספדה: "הייתה לי אהבה ענקית ונשארתי איתה לבד. כמעט שנה היינו ביחד כל יום כל היום, נשמנו אחד את השנייה, הייתי צריכה אותו כל יום. היינו דביקים אבל במידה הנכונה. הוא ידע עלי הכול ואני עליו, היינו ביחד עד הרגע האחרון. חלמנו ביחד, חלמנו על עתיד, על זה שרק תישאר האהבה והחברות שלנו, כי פשוט נועדנו להיות ביחד. אנחנו החברים הכי טובים, הוא הפינה הבטוחה שלי, השקט שלי, עדיין. הוא הפך לי את החיים לטובים ומאושרים, אולי טובים מדי כדי להיות אמיתיים.

ואז הוא שינה לי את החיים שוב...

נשאר לי לחשוב מה היה קורה אם... אם באמת היו נותנים לנו את ההזדמנות להמשיך להיות ביחד, ועוד כל כך הרבה שאלות.

אומרת תודה על כל רגע, מנסה לשמוח על הזמן שהיה".

ועוד סיפרה עמית: "ליום ההולדת איתי קנה לי צמיד וטבעת. שמתי אותם בתיקון להקטין אותם. כשחזרנו וקיבלתי את התכשיטים בחזרה, איתי כבר לא היה. הוא נפטר בפתאומיות מדום לב במהלך מסיבה אצל חברה שלנו. מאז אני עונדת את הצמיד והטבעת כל הזמן. הטבעת לגמרי קושרת אותי לחלום שלנו, ולנצח האהבה שלנו תישאר, האהבה הטהורה והטובה שלי. יש לי עוד כל כך הרבה חפצים וזיכרונות שמורים של איתי ושלנו - תכשיטים, תמונות, ציורים, בגדים שלו, מתנות ומכתבים. שמתי הכול בקופסה גדולה. חלק מהתמונות תלויות בחדר שלי. לנצח הוא מלווה אותי ואתי, בלב, בראש, ובכל נשימה".

כתב למשפחה מפקד היחידה: "לא נשכח לעולם את הרגעים היפים עם איתי, את החוויות המשותפות, את חיוכו הרחב ואת חוכמתו. אנו מבטיחים להנציח את זכרו ולשמר את מורשתו".

מאי, ידידה מהתיכון, כתבה: "איתיוש, חילקו לנו היום משפט: 'לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים'. כמובן שמה שעלה לי לראש זה אתה! אז סיפרתי לכל הצוות מי זה איתי סבן, השותף שלי לכל דבר שידע לחיות את החיים יותר מכל אחד אחר, וממש רעדתי כשסיפרתי את זה והלב לא הפסיק לדפוק והקול מקוטע, כי אני עוצרת את עצמי מלבכות על חבר שלי שכבר לא אתי פיזית אבל תכלס הכי אתי מכולם, כי אתה מלווה אותי למעלה ממש כמו הירח שהולך אתנו לכל מקום... אני בטוחה שאתה עושה לכולם שם בית ספר ושמח כמו שאתה יודע, רק הלוואי שגם לנו יכולת לעשות אותו הדבר ושהחיוך לא ירד מהפרצוף... אני אוהבת אותך מנגו ואתה תמיד תלווה אותי לכל החיים ולכל מקום אקח אותך איתי, אם זה כשאתה על הצוואר שלי או בלב שלי".

ספד גל, חבר: "איך בכלל מסכמים את כל מה שעברנו יחד, את כל מה שעשינו יחד, את החוויות המדהימות והבלתי נשכחות שהיו לנו? ומה עם כל החוויות שהבטחת לי שנעשה ביחד? מי יחזיר לי את ההבטחות האלה, ומי יחזיר לי את שמחת החיים המטורפת הזאת שהייתה רק לך? בבקשה ממך, רק תגיד לי איפה אני אמצא כזאת. מבטיח לך שאני אחפש בכל העולם... אחי, אתה תישאר בלב שלי לכל החיים. אני אוהב אותך מלך שלי אהבת אמת, ובטוח שאתה שומר עלינו שם מלמעלה".

כל חבריו קעקעו על ידם "איתי לנצח", ורבים עונדים על צווארם דסקית עם תמונתו.

לזכר איתי נערך מסע ניווט בהשתתפות מאות אנשים ב"פארק הנדיב". המסע נועד לגיוס תרומות למחלקת הלב בבית חולים רמב"ם, בו הוא טופל, והרופאה שחקרה את המקרה שלו היא שיזמה אותו.

איתי מונצח באתר הזיכרון לנופלי חטיבת גולני.